כשההורים הגיעו לשפיר גרו באוהל במהלך 3 שנים. האוהל התבלה עם הזמן... אני זוכרת את הגשם מטפטף לתוך צלחת המרק של אחי

ההחלטה החשובה בעקבות בובה

גרתי ב"מושב שפיר" . המושב היה שייך למפלגת "הפועל המזרח" מפלגה ציונית דתית לאומית.
כל תושבי שפיר היו ניצולי שואה, שחלקם איבדו את בני משפחתם בשואה האיומה. הם לא רצו שהבנות תתגייסנה לצבא . אף בת לא התגייסה. רק הבנים התגייסו .
בגיל 17 הצהרתי שאני דתייה כמו כולן וקיבלתי פטור מלהתגייס. אבל לא הייתי שלימה עם מעשיי. באתי לאמא שלי ואמרתי לה "אמא אני רוצה לבטל את ההצהרה שלי!" למה? היא שאלה, אמרתי שחלום הילדות שלי הוא להיות חיילת , אמא שלי שאלה בהפתעה :"מאיפה זה בא לך?" ואז הזכרתי לה, שיש לי באלבום המשפחתי , תמונת ילדות ובה אני מצולמת עם בובה, והבובה הזאת הייתה חיילת וכל החיים הסתכלתי על הבובה הזאת הבטחתי לעצמי שאני רוצה להיות חיילת כמוה! החלטתי לבטל את ההצהרה ולהתגייס..
בלשכת גיוס לא האמינו .הם היו בטוחים שתושבי המושב חרדים ולא ידעו שהמושב ציוני דתי. וכך הייתי החיילת הראשונה מהמושב שזכתה להיות בצבא. פיקדתי על חיילות טירוניות כמפקדת מחלקה וכסמלת. פגשתי בפעם הראשונה בחיי בבנות חילוניות, ממגוון רחב של אוכלוסייה.
בעקבותיי התגייסו בנות נוספות מהמושב והייתי מודל לחיקוי עבורן .המשכתי להיות דתיה גאה והצבא תרם לי רבות בחיי העתידיים.

(מצורפת התמונה שלי עם הבובה)